<<חזור תוכן- עניינים המשך>>

11 - הסמכות מטפלים: האמת נחשפת

כמובן שאנשים חוששים מלעשות בחירה מוטעית. כשאתם נתונים בכאב רגשי, אתם רוצים עזרה, ואתם רוצים אותה כעת. כפי שאינכם מעוניינים ברופא גרוע, איש אינו מעוניין לבזבז את כספו על מטפל גרוע. כמובן, אי שם במרק האותיות נמצא המפתח לטיפול טוב... נכון?

ובכן, לא כך. אחרי 20 שנה כמצדדת בצריכת טיפול  נפשי, אני יכולה לומר לכם שהאנרגיה המושקעת בהסברים אלו לא בהכרח תעזור לכם למצוא מטפל טוב. חלק מהאינפורמציה הזו חשובה. אבל האותיות שמאחרי שם המטפל אינן יכולות להוות שימוש מהימן כמערכת לדירוג והבחנה בין מטפלים טובים למטפלים לא מוכשרים. לרוע המזל, אנשי המקצוע עצמם אינם עוזרים לכם להבין זאת. באופן טבעי כל מטפל מאמין שההסמכות שלו/שלה (איזה שלא יהיו) הן הטובות ביותר, ויתכן אפילו שהינן ההסמכות הפסיכותרפיות היחידות התקפות. אם למטפל יש רישיון ממשלתי, היא/הוא  יגידו לכם, קרוב לודאי, שרישיון כזה הינו הכרחי, ואולי אף ירמזו שמי שאין לו רישיון ממשלתי הוא גרוע באופן מזעזע. (זה לא כך!).

אם אתם שואלים איגודים מקצועיים, כמובן שהם יובילו אתכם להאמין שחבריהם הינם המטפלים הטובים ביותר. כל מי שנאלץ לבלות שש שנים בבית ספר למוסמכים ולא משנה איזה בעל מקצוע תשאלו, הם ירצו שתאמינו שהם הטובים ביותר.

אבל תואר אקדמאי, ואפילו רישיון ממשלתי, אינם ערבות מובטחת מטעיות לכך שמטפל מסוים יצליח לעזור לך. מאחר וטיפול הוא אמנות באותה מידה שהוא מדע, נדרשת מידה מסוימת של כשרון פשוט, מה שקשה להגדיר בתארים; שלא להזכיר איכויות אנושיות של חמלה, אמפתיה ואישיות. לחלק מהיועצים המאוד מוכשרים אין כל הסמכה רשמית.

אחרי שנים רבות של ניסיון כמצדדת בטיפול נפשי אני יכולה להגיד לכם שלושה דברים בוודאות: 

1. חשוב שלמטפל שלכם תהיה הסמכה מקצועית מסוג כלשהו. כדי להיות מטפל ראוי, צריך שיהיו לו כל שלושת הדברים הבאים:

 * לימודים אקדמיים אינטנסיביים בתחום בריאות הנפש.

מטפל טוב מתחיל במאסטר או דוקטורט בתחום בריאות הנפש (MA, MS, MDiv, MSW, PhD, PsyD, EdD, DMin, MD). חוכמה, חמלה, ותכונות אופי הינם הכרחיים, אבל אין בהם די.  ידע הוא הכרחי.

* התנסות קלינית מודרכת.

מטפל טוב השלים תוכנית התמחות בפסיכותרפיה תחת פיקוח והדרכה (במרפאות מוכרות). יתכן שזה נעשה כחלק מתוכנית התואר האקדמי שלו, או כתוכנית נפרדת שלאחר קבלת התואר. זה נתון חשוב לדעת עליו, משום שחלק מהרופאים ובעלי תואר דוקטור הם בעלי ידע על מחקרים פסיכולוגיים או תרופות, אך מעולם לא עברו הכשרה מעשית והדרכה בפסיכותרפיה. אי אפשר ללמוד בפשטות פסיכותרפיה מתוך ספרים או בכיתת הלימוד. הספרים וכיתת הלימוד נחוצים ללא ספק אולם הם אינם מספיקים. התמחות מעשית מודרכת היא הדרך בה המטפלים לומדים את המקצוע.

* הסמכה או  רישום או רישיון.

לאחר ניסיון והתמחות מודרכת, המטפל מקבל הכרה ע"י הסמכות אליה הוא משתייך. זו יכולה להיות ועדת רישיונות ממשלתית, או כל ארגון מסמיך אחר. התארים הנפוצים הנוספים שתוכלו לראות: LCSW, CSW, MFT, LMFT, MFCC, AAPC, LPC, NCC, NCPsyA

אם למטפל אין את כל השלושה, חפשו מישהו שיש לו.

2. סוג ההסמכה אינו כה חשוב כפי שמטפלים היו רוצים שתאמינו. אני מדברת מניסיון. פסיכולוג עם רישיון אינו בהכרח מטפל טוב יותר מפסיכותרפיסט מוסמך אחר.  דוקטור לפסיכיאטריה (M.D.) אינו בהכרח פסיכותרפיסט טוב יותר מיועץ מקצועי מורשה וכדומה...

באופן דומה, מחקרים מראים שה"גישה" של המטפל והטכניקות שבהן היא/הוא משתמשים, אינן הגורם העיקרי בהצלחת הטיפול. כשם שהדבר נוגע לתארים והסמכות, מטפלים אוהבים לומר שהטכניקה היא הטובה ביותר. אבל מחקרים מראים שיש  הרבה יותר השפעה למערכת היחסים שלהם איתך. זו הסיבה מודע מה שאני מספרת לכם במאמר זה הינו כה חשוב.

3. גם אם סיימו את חובותיהם האקדמיות והצליחו לקבל את ההסמכה המקצועית, לא כל המטפלים טובים במידה שווה, ולא כל מטפל יכול להיות זה שמתאים לכם באופן אישי. הדרך הטובה ביותר להעריך את המטפל נמצאת בתוככם. אם תלכו בעקבות העצה שבמאמר זה - למדו מעט על התהליך הטיפולי, דעו למה עליכם לצפות וכיצד להקשיב לקול הפנימי שלכם -  תוכלו לדעת אם מטפל הוא טוב או לא.